ביום שני היו לי הזכות והעונג לנסוע ביחד עם שותפי לפרויקט חוף מבטחים, ניר תדמור, לבי"ח אסותא באשדוד ולהעביר סדנה בנושא הקשבה, חמלה ומיינדפולנס לרופאים מתמחים בחדרי מיון מכל רחבי הארץ. היה לנו מפגש מחמם לב ומרגש עם רופאים שמיד ראו את הפוטנציאל של הכלים הפשוטים והנגישים הללו בשביל לתת לחולים שלהם חוויה טובה יותר וגם בשביל למנוע את השחיקה שלהם עצמם מול הקושי והסבל שהם פוגשים מדי יום.
דיברנו איתם על מחקרים שמראים איך הקשבה והבעת אמפטיה למשך זמן קצר מאד יכולים לשנות דרמטית את חוויות המטופל והרופא, תרגלנו מדיטציית מיינדפולנס, קשר עין ותרגילי הקשבה כדרכים להגדיל את יכולת ההכלה, האמפטיה ולבסס יחסי אמון עם המטופל.
בכל תחום בחיים האישיים והמקצועיים זה מדהים לראות כמה סבל ושחיקה נוצרים כשאנחנו לא מסכימים להיות במגע עם מה שאנחנו עושים ועם האנשים שמולנו. אני זוכר בימיי כמתכנת תקופות שבהן לא הייתה לי מוטיבציה גבוהה לעשות את מה שאני עושה ומצאתי את עצמי נמנע, בורח לפייסבוק וכו'.
כמה אנושי ומובן זה להימנע ממשהו שלא נעים לנו
חשבתי שאני חוסך לעצמי אנרגיה ע"י צמצום המגע משהו שאני לא נהנה ממנו. בפועל, מיום ליום נהייתי יותר ויותר עייף ומדוכדך, גם כשהייתי חוזר הביתה לא היה לי כח למערכות היחסים שלי ולתחביבים שלי. נהיה לי כמו פקק תנועה בנפש בכל פעם שאספתי כוחות להתמקד, להתמודד ולעשות את העבודה שלי – הימים עברו מהר יותר עם יותר שמחה ואחרי העבודה החדווה והיצירתיות חזרו לחיי. זוהי רק הדוגמא הקטנה שלי מתקופות מול המחשב, אני רק מדמיין איזה קושי חווים הרופאים מול הכאב, המצוקה והלחץ שהם חווים מדי יום. ריגש אותי מאד הרצון שלהם להגדיל את המפגש שלהם מול הקושי הזה.
כמה אנושי וגדול זה לפגוש
במעגל הסיכום קיבלנו הרבה פידבקים מרגשים, שאלות שיתופים על סיטואציות מאתגרות שהרופאים חווים והיו כמה רופאים שאמרו שהלימוד על אמפטיה היה הדבר הכי חשוב שהם למדו השנה במסגרת ההתמחות. זו זכות ענקית להיות חלק קטן מהאיחוד הזה בין עולמות הרפואה
🙏❤️
